בעזרת השם נעשה ונצליח
 

English

מהי אמנות?

וההקבלה לעבודת האדם עם קונהו בעיני הרבי מליובאוויטש

 

כישרונו הראשוני של האמן טמון ביכולתו להתרחק מקליפתם החיצונית של הדברים ותוך התעלמות מצורתם החיצונית

(הרבי מליובאוויטש אגרות קודש 222-224(

 

כמו שהספקתם להכיר אותי האמנות שלי באה במגע ישיר עם האמונה שלי והאהבה שלי לצדיקים.
והחיבור הזה ביניהם הוא דבר שאני אוהבת מאד להתעסק איתו וגם שממנו אני שואבת המון כוחות להמשיך ליצור, להתקדם ולקדם.
במאמר האחרון סיפרתי לכם איך מצאתי את הסיפור על הרב עובדיה יוסף העידוד והכישרון שלו לציור.
במאמר הזה אני אתחיל לספר לכם על הרבי שלי, הרבי מליובאויטש וההתייחסות שלו לציור מתוך הנבירות שלי בספרים ובאינטרנט (אני אשמח לידע למי שמוכן לשתף אותי)

(בעזרת השם זו תהיה סידרה של כתבות )

אז כמו כולנו (נראה לי) כשאני מחפשת מידע אני קודם רושמת בגוגל... ורשמתי הרבי ואמנות,
אחת מתוצאות הדף הראשון היתה כתבה מאתר חב"ד המעשיר ובה קטע מאגרות הקודש בה הרבי עונה לאמן.
בחרתי את הקטע באגרות שמתייחס להסבר של הרבי על האמנות וההקבלה לעבודת האדם עם קונו..
הנה הוא לפניכם:

"...לפיכך עליי להסתפק בהערה כללית.
הערתי מבוססת על אמרתו של הבעש"ט – אשר אותה נהג חותני הרבי – לצטט לעתים קרובות –
שאדם יכול להפיק לקח חשוב בשירות הא-ל מכל מה שרואות עיניו ומכל מה ששומעות אוזניו.

כפי שודאי ידוע לך,
כישרונו הראשוני של האמן טמון ביכולתו להתרחק מקליפתם החיצונית של הדברים ותוך התעלמות מצורתם החיצונית,
להתבונן אל תוך-תוכם, לראות את מהותם ולהיות מסוגל להעביר זאת בציורו.
באופן זה, מושא הציור מתגלה כפי שמעולם לא התגלה קודם לכן,
שכן תוכנו הפנימי היה מוסתר על ידי דברים משניים.
האמן חושף את מהות הדבר שאותו הוא מצייר וגורם לאדם המתבונן בציור לראותו באור אחר,
אמיתי יותר, ולהיווכח בעובדה שראייתו הראשונית לקתה בחסר.

זהו אחד היסודות בעבודת האדם לקונו.

כפי שידוע לנו מן התורה – ובמיוחד ממשנת החסידות – הרי הבריאה כולה מקורה בדבר אלוקים,
ודבר אלוקים הוא מה שמביא אותה לכלל קיום ומוסיף ומקיים אותה בכל רגע ורגע.
אלא שכוח הצמצום האלוקי מסתיר את החיות האלוקית ואנו רואים רק את צורתו החיצונית (כלומר, את המציאות הפיזית).

שליחותנו בחיים – בהתבסס על האמונה הפשוטה כי
"... ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו..." – היא לגשת לכל דבר בחיים מן הפרספקטיבה הזאת.
על כל אחד מאתנו לשאוף לגלות, במידת האפשר, את המהות השמימית שבכל דבר, ולצמצם ככל יכולתנו את הסתרתה על ידי המרכיבים החיצוניים של הבריאה...


לכן עלינו להקפיד מאוד שעניינים משניים וחיצוניים לא יסתירו את עיקרי החיים ואת תכליתם המוחלטת."
(מתוך אגרות קודש כרך ד' 224-222)


אחרי שקוראים את ההסבר של הרבי אפשר לגשת גם לציור וגם לחיים עצמם בפרספקטיבה אחרת לגמרי.
גם ההסתכלות וגם העשיה בפועל של האמנות ושל החיים עצמם משתנים ומקבלים עומק.
אני יודעת על עצמי שכאשר אני מציירת דיוקן של רב אני לא מנסה לצייר רק את הפנים שלו אלא לנסות לצייר את הפנים (מלשון פנימיות) שלו.
אותו דבר לגבי חפצים או נופים אני מציירת אותם ממקום של בפנים שמשפיע על החוץ.

וכמו שהרבי מסביר כך גם בחיי היומיום שבעצם החיים שלנו הם יצירה אמנותית של בורא עולם.
המציאות שלנו היא לא רק הצורה החיצונית אלא דברים עמוקים מאד, רק שאנו בפועל רואים את הצורה החיצונית שלהם.
לפעמים אנחנו זוכים לראות קצת מהעומק שלהם לדוגמא אירוע שנראה לנו בתחילה עצוב או מאכזב ולאחר זמן מה רואים את הטובה שיצאה לנו מהמקרה.

אז בעזרת השם שנזכה לראות ולגלות את העומק בחיים ובאמנות (כמה שניתן) ולא ניתן לצורה החיצונית בלבד להשפיע עלינו.

הילה בן יצחק

למי שרוצה להיכנס לכתבה המלאה שבה מצאתי את הקטע הוא מוזמן ללחוץ כאן
ולהנות מתכנים נוספים ומעשירים