בעזרת השם נעשה ונצליח
 

English

להדליק את האור

"צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו"

(הרב קוק)

 

תמיד כשאני קוראת את הקטע המדהים הזה של הרב קוק אני מתמלאת בסוג של עוצמה.

קודם כל מהמילה הראשונה שהקטע מתחיל

צריך.

זה לא סוג של בקשה או הצעת ייעול אלא משהו שכל אדם צריך לדעת, צורך הכרחי לקיום שלנו בתור בני אדם.

והצורך הזה הוא מה שמקיים אותנו. כבני אדם ובכלל כחברה.

הרב קוק גם מתייחס לכל אדם , לא רק אלינו כיהודים אלא אל כל אדם באשר הוא.

כל אדם קיבל מבורא עולם ולכל בן אדם יש את הבחירה לבנות או להרוס.

ואני בתור הילה צריכה להבין קודם שבתוכי דולק נר. בתוכי כבר יש את עוצמת האש וההארה הזו. ואין אף אחד אחר כמוני, אני בלעדית.
ומה שאני יכולה לעשות עם הנר שלי אף אחד גם אם הוא יתאמץ מאד לא יוכל לעשות.

מאד מחזק...

הרבה פעמים אין לנו כח לעשות.. ואנחנו רואים אנשים אחרים שגם להם יש כשרונות וכלים שלפעמים נראה לנו שיכולים לפעול יותר.
ואנחנו מתנערים מאחריות ומשאירים להם את העבודה...

אם מתוך עצלות, יאוש או מכל סיבה שהיא... (ואנחנו בכל אופן אני אלופה בתירוצים...)

והרב קוק מבהיר לנו חד משמעית אין דבר כזה את התיקון המסויים שיש לי לעשות פה בעולם אף אחד לא יכול לעשות רק אני!

ואין איש שאין לו נר.

לכולנו יש את העוצמה הזו.

יש פעמים שאדם מרגיש שאין לו נר.

זה עצוב.

אבל יש גם רגעים כאלה.

כשאנשים חושבים שאין להם משהו לתת ולהאיר את העולם.

אני פוגשת הרבה אנשים שאומרים לי אבל אני לא כשרוני/ת או במה אני כבר יכול/ה להשפיע על הסביבה שלי

זה כל כך לא נכון

כל אדם יכול.

יש לי סופר ליד הבית שנוח לי תמיד לקנות בו.

יום אחד הייתי במצב רוח לא משהו (בלשון המעטה) רציתי לקנות וללכת מיד הביתה.

בקופה חיכתה לי קופאית חדשה, תשמעו הקופאית הזו פשוט האירה את המקום!

היא עשתה את אותה פעולה שכל הקופאיות עשו העבירה את המוצרים ולקחה תשלום.

אבל איזה חיוך! צחקה , דיברה והחמיאה... אני אפילו לא זוכרת על מה . אני רק זוכרת את ההרגשה הטובה שהיא נתנה.

זו גם דרך להאיר.
ויש לנו אינספור דרכים להאיר ולהשפיע, אבל לפני כן אנחנו צריכים להכיר את עצמנו, את הנר שלנו.

כל אחד את הנר שלו.
את הנשמה ואת הכלים שהוא קיבל מבורא עולם ולהעצים אותם, להוציא אותם מהכח אל הפועל.
וברגע שנכיר כל אחד את היכולות שלו נוכל גם להשפיע איתם.
וכמו שהרב קוק אומר שהחובה של כל אדם זה לעמול ולגלות את האור הזה ברבים ולהשפיע איתם.
כל אחד עם מה שיש לו.

אני אחת משלישיית בנות שלושתנו חווינו הרבה חוויות משותפות, גדלנו באותה משפחה וכיוון החשיבה שלנו מאד דומה.
אבל
לכל אחת יש את הכישורים שהיא קיבלה מבורא עולם. ולמרות שאנחנו דומות חיצונית, מבחינת יכולות כל אחת שונה לגמרי.
יש לי אחות מורה שמספיק לראות את החיוך והאור בעיניים שיש לה כשהיא מדברת על התלמידים שלה אפשר להבין מה היעוד שלה בעולם.
ויש לי אחות גננת שמגיל קטן החלום שלה היה להיות גננת. ורק מלראות אותה באמצע הגן מתקשרת עם הילדים מתחמם לי הלב.
ויש אותי שהאהבה הכי גדולה שלי מגיל קטן היתה לצייר רבנים. ממש כך.
אמא שלי היתה שולחת את שלושתנו לחוג ציור, אחיות שלי היו עושות טובה שהן מציירות ואת הציורים שלי תמיד היו שומרים.

כולנו משפיעים ולכולנו יש יכולות, כל אחד בתחום שלו וכל אחד עם הייחודיות שלו, עם התובנות והדברים הספציפיים שהוא עבר בחיים שמשפיעים על העשיה שלו.
לטוב או למוטב.

כשציירתי את הציור של הרבי לפני שנתיים התחלתי אותו לפני חנוכה וסיימתי אותו אחרי חנוכה.
הרבי מסמל בשבילי סוג של אור גדול שמשפיע עלינו ועוזר לנו להדליק את הניצוץ שבתוכנו הוא נותן תמיד את העידוד להאיר ולהשפיע והכל באמצעות חיוך חם ואוהב.
כל פעם כשאני מסתכלת על הציור הוא נותן לי עידוד להאיר ולהשפיע והוא גם מזכיר לי ש"מעט מהאור דוחה הרבה מן החושך".
מספיק ניצוץ אחד שידלק ופתאום החושך נעלם ויש לנו כוחות להאיר ולהשפיע.

 


אז שנזכה להכיר את הנר שלנו ואיתו להאיר את העולם של בורא עולם.
חנוכה שמח!

הילה בן יצחק